נולדתי בישראל בנובמבר 1950 להורים שלחמו במסגרת ההגנה במלחמת השחרור. אבי היה עיתונאי אבל צייר מחונן והיה המורה הראשון שלי אשר לימד אותי לראות שלהרים בבוקר יש צבע כחול.
אני רואה בלימוד הזה שלמדתי מאבי, בנסיעותינו הרבות לשער הגיא בשבתות בבוקר, עם צבעי מים כובע ומימיה, את אחת מאבני היסוד בהתפתחות האמנותית שלי המבוססת על התפיסה של "לראות דרך הצבעים".
אני מאמינה בהשתנות, בזרימה, בלנגח מוסכמות, ובעד הצמדות לאורח חיים שמתאים לך. אני יודעת שכשאתה כזה, אתה מעביר את עצמך אל הבד דרך הקווים והצבעים, ולא נשאר תקוע במסגרת נוחה. אלא מאפשר לעצמך ללכת קדימה או הצידה… זה כבר לא משנה. העיקר להישאר בתנועה.
למרות שאני בוגרת אבני (1982) אני מחשיבה את רנואר כמורה החשוב ביותר שלי. חקרתי את ציוריו, פרקתי את לוח הצבעים שלו, וניסיתי ללמוד את הקסם.
אני בגליל משנת 1989 מתוך אהבת ארץ ישראל, אהבת הטבע והשאיפה לאיכות חיים טובה. אני חיה בגרנות הגליל, ישוב קטן השוכן בין שתי שמורות טבע גדולות ולמרגלות גבול לבנון.
משך השנים עסקתי בתחריט, יצרתי בסדנת התחריט בכברי מיד כשהוקמה, וכן עברתי השתלמויות שונות כמו דפוס רשת וכולי.
העיסוק בתחריט ניכר היטב בעבודותיי. בהרבה מקרים אני עובדת על לוחות עץ, מה שמאפשר לי עבודה חזקה וחריטה בצבע.
אני מקיימת סטודיו פתוח כל השנים, מארחת בו וגרה בו. אני עורכת סדנאות בהן אני מתייחסת לציור כאל שפה, ולכן הסדנאות האלה בעיני הן סדנאות תקשורת.
יש חשיבות גדולה בעיני בקירוב הקהל הצופה אל הסטודיו היוצר. אני רואה בעניין הזה חלק חשוב בחינוך לאמנות, כמו להיכנס למטבח, או לחילופין אל מאחורי הקלעים.
אני אלמנתו של עמירם קלכמן שהיה טייס חיל האויר, נהרג ב-10 ביולי 1981 ומקום קבורתו לא נודע. מאז אני חותמת את הציורים בשם משפחתי בלבד ורואה בזאת ציון לזכרו.
